כשהדברים לא מסתדרים

בדרך כלל כשהדברים לא מסתדרים, הסיפור הוא שהם לא מסתדרים עם תמונת המציאות שהיתה לי בעיני רוחי.

עד כמה אני מוכנה לאפשר לסיפור שאני מספרת לעצמי להשתנות, או גרוע מזה- להיפסק פתאום, בלי שסיפור אחר יחליף אותו?

לפני אולי שנה כתבתי רשימה של הדברים שהם אני וכתבתי שהם יכולים, כמובן, להשתנות. אז, המרחב של השינוי נראה לי כמרחב מכיל, מצמיח.

עכשיו אני יודעת שזה רק עוד סיפור שסיפרתי לעצמי.

בפועל, עזבתי מקום עבודה ועברתי לאחר, במהלך השנה הזו עברתי לילות רבים של חרדות מציפות סביב העבודה ובמורד הדרך גם פיתחתי כיב בקיבה. 

מהלחץ, בטח שמהלחץ. זה שלא הסכמתי להודות בפני עצמי שקורה. החרדה, הפחד מפני כל מה שמשתנה. 

מתי אתה עוצר ואומר לעצמך שהמצב מחורבן? תלוי. אם התמונה של עצמך על עצמך היא של אדם יציב רגשית, אז אף פעם. 

בא לי לבכות אבל אני לא בוכה, אני שונאת את העיר המגעילה הזו אבל שורקת תוך כדי שאני צועדת בה. 

מספרת לעצמי שההתפרשות על פני כמה מרחבים גיאוגרפיים פותחת אותי לרווחה אבל כל כך מתגעגעת להיסגר חזרה. 

כשדברים לא מסתדרים, לנסות לסדר אותם מחדש זה גם סוג של בריחה. 

אני מנסה למצא את קצה החוט שיאפשר לי להתחיל לומר לעצמי שזה בסדר ככה, ולא מוצאת. 

כשאני חושבת על זה עכשיו, לאורך כל התקופה הזו הבית היה הכי מסודר שאפשר. אני כל הזמן מסדרת. 

אמרתי השבוע, אני לא זוכרת למי, שהכי קשה זה הבגידה של הגוף. כי בניגוד למנגנון הרגיל של בגידות, פה אני היא זו ששיקרה. הכל לא בסדר. כלום לא בסדר. קשה לי בעבודה הזו. קשה לי מאד בתל אביב. קשה לי להתפרש על פני כל כך המון מוקדי פעילות, קשה לי מאד עם זה שנדרשת העמקה שלא בא לי, פשוט לא בא לי לתת אותה. לא בא לי לשבת שעות וללמוד את כל מה שנדרש ממני. אני שונאת להעמיק. קשה לי לגלות שאני לא נחשבת מנהלת טובה. או אני לא יודעת איך אני נחשבת, אבל  יש ימים טובים ויש ימים רעים ויש ימים רעים מאד.  

ואז הבטן לא יכולה יותר לשאת את המתח הזה שמתעורר בין מה שקורה ומה שאני מספרת לעצמי על עצמי. 

כי על כל דבר שקורה אני ממהרת לבנות תמונת מציאות. וכל תמונת מציאות מורכבת מנסיון להתבונן באופן חיובי וצל מתארך של חרדה מפני האפשרות שזה לא באמת כמו שאני מספרת. שהסיפור הוא אחר לגמרי.

תל אביב. העיר הזו עושה לי רע. הסיפור הוא לא שאם אתן לזה אפשרות, זה יצמיח וירכך אותי והוא גם לא שאני שונאת לצאת מגבולות המקום שלי. אלה רק סיפור וצל. 

צעד אחד אחורה. 

העיר הזו עושה לי רע הוא גם סיפור.

רע לי.

איפה?

בבטן.

טוב.